אודות עדי ז'ל
 
הרשמה לתחרות
 
קרן עדי
 
פרס עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב
 
תערוכות
 
פרסומים
 
פרוייקטים נוספים
 
צור קשר
 
חדשות
 
עמוד הבית    English
 
רחל לב
פרטים על היצירה

שם היצירה: באר, עלי 
נוצרה בשיתוף עם: ירון קופרשטוק - פיתוח רעיוני והגשה; סמדר אימור – מתווים ווקאליים; עלי ורדי – מתווים רעיוניים; ד"ר מלילה הלנר- אשד – ייעוץ טקסטואלי.
שנות היצירה: 2002-2001
חלקי היצירה וממדיהם:
הבאר: (1) הדפס רשת ורישום על נייר, 105X40 ס"מ; (2) הדפס משי ורישום על נייר, 105X40 ס"מ; (3) הדפס רשת ורישום על גבי לוח עץ אגס מפוצל, 72X9 ס"מ.
השדה: (3-1) הדפס רשת ורישום על נייר .
עבודת האדמה: מחברת מתווים, מקורות, ומדרשים.
הקול: מתווים קוליים על נושא הבאר, תקליטור.

הצהרת האמן

רעיון הקמת הבאר נוגע בגבולות החוצים זה את זה. פי הבאר הינו גבול בין העליונים לתחתונים, בין יסודות האדמה והמים, בין החיים למוות. הבאר והמים שבתוכה הם מקור חיים למחזיקים בה. איתור הבאר, חפירתה וההגעה אל מקורות המים הם תהליך עדין ומורכב, הכולל ידיעה, יכולת, הכרה בנדירות הגישה אל המקור ועל כן גם שמירה על תחומה כמקודש. סביב הבאר נוצרים יחסים מורכבים בין יחידים וקבוצות, מאחר והאפשרות לגישה אל מקור המים היא האפשרות לנתינת חיים ולשמירתם. על כן סביבת הבאר היא תחומה: או כאבן כבדה המונחת על פי הבאר, או כדרך עוקפת המיידעת את עצמה רק לאלה שיכשירו עצמם לגלותה. האופן שבו יתנהלו בני אדם במרחב המקודש, הוא שיקבע אם תמשיך הבאר לנבוע או אם תחדל. בספר הזהר מתוארות שתי חכמות: חכמה עליונה וחכמה תחתונה. החכמה העליונה נסתרת לחלוטין, פועלת את פעולתה בשמחה, אולם בשקט שאינו נשמע לעולם. החכמה התחתונה כלולה בתוכה. משהחליטה לידע את עצמה, "נעשה קול אחד היוצא לחוץ ונשמע". משנשמע הקול, יוכל האדם לגלות את סודה, ובעזרתו "להכין את עצמו בה". החפירה לעומק האדמה, לעיתים עשרות מטרים, משולה לתהליך שאדם אמור לעבור עד שייפתח הפתח. אלה אינן פעולות של מה בכך. הן דורשות מאמץ, התמדה, אבחנה, דעת. כאשר אלה נסתרים, נסתמות הבארות, נסתמת הגישה אל "מוצא המים", מתהווה גבול שאין אנו יכולים לחצותו. בצר לנו אנו מנסים לאחוז בכוח את רגעי הקדושה הנדירים החולפים בחיינו, אולם המתחם שאותו אנו מנסים לקדש, ואשר סביבו אנו בונים קיר, יכול להתקיים כזיכרון, לא כמציאות מתהווה תמיד - אלא אם נשכיל לחבור שוב ושוב לאותה חכמה, אשר הפיחה בו חיים מלכתחילה. באופן פרדוכסלי, מה שאנו מכנים "גבול של קדושה" הינו מעשה הזיווג המתרחש כאשר נוצרת פתיחה של "גבול" או של "תחום", לאחר מסע ארוך של התבחנות, לאחר שלמדנו לזהות את עומק הפנים הניבטות אלינו, ולאחר שלמד העומד מולנו לזהות את עומק פנינו. מתוך שאנו עומדים, פנים מול פנים, בידיעה שלמה, יכול חיבור אמיתי להתהוות, ואזי: "הכול מקום אחד הוא, רצון אחד, תאווה אחת, צרור אחד, קשר אחד, וזה הוא רצון הכול ואין להפריד בין המקור ובין הבאר והכול אחד" (ספר הזוהר, ח"א, קמא, ע"א-ב).
סביבת הבאר: הכוונה היא לתכנן את הבאר כלב, אשר סביבה יוקם גן, כאשר האדם יעשה את דרכו מחלל פנימי אחד למשנהו, עד הגיעו למרכז – פי הבאר. כך יוכל האדם, בדרכו אל הבאר, להתכנס בהדרגה אל עצמו ולהעמיק את הקשר עם הסביבה, ובמיוחד עם רעיונות: מים עליונים ותחתונים, נביעה, פוטנציאל של החיבור למקום כאקט של חיים המסמל חיבור למקור של חכמה עליונה. מתחם הבאר מוקם, לצורך הרחבת לימוד הנושא, בלב בקעת בית נטופה אשר בגליל. בקצה המזרחי של הבקעה קיים שטח בלתי מעובד המורכב משתי גבעות המתנשאות לגובה של עד עשרים ושבעה מטרים מפני הבקעה, פונות זו אל זו וחובקות את השדות הנמצאים ביניהן. השדות שייכים ליהודים, ערבים סופים ובדואים, תושבי המקום. הבקעה משמשת כולה לחקלאות. גבולות החלקות משורטטים על גבי הנוף בבירור, ותמונתם הגרפית ממעוף הציפור מהווה זיכרון לאחריות המשותפת של בני האדם לעבודת האדמה. מתחם הבאר הוא חלקה אחת בתוך השדה כולו. רוחב החלקה ואורכה דומים לחלקות מעובדות אחרות והיא מוגדרת כשם שמוגדרים השדות שסביבה. היא נמצאת בבעלות משותפת של בעלי השדות הסמוכים אליה, ומעובדת כשדה אשר בו אזורי צמחיה אשר לכל אחד מהם איכות נבדלת. ההבנה כי מרחב מקודש יכול לשמר את קדושתו רק כאשר בני האדם המחזיקים בו ישכילו לחבור מחדש אל החכמה, אשר החיבור אליה יצר אותו מלכתחילה, וההבנה כי מרחב מקודש ככזה הנו מרחב אשר מתקיים בו 'העדר גבול' והוא המאפשר תנועה פנימה והחוצה, הבנה זו משתקפת באופן שבו השדות, שאותם חוצה סביבת הבאר, הגן, חודרים אל תחומה ומהווים חלק ממנה. כך יוכלו להיות בסביבת הבאר אזורים של גידולי חיטה, המשיקים לשדות חרדל, שושן בר, גפנים, שזיף הדוב או תפוח הבר, אשר לכל אחד מהם אופי ייחודי משלו. אדם יוכל, כהווית ליבו, לשהות באזורים שונים של הגן. אם באזור עצי הזית, הערבות, האלונים, אגוז המלך או בשדה החיטה, חרדל השדה, או בשמת היערה.
הבאר: הבאר תהיה באר ממש ובה מים חיים. כאשר יעמוד האדם על פי הבאר, יוכל לשמוע לסירוגין את קולות המים, וקולות אחרים העולים מפי הבאר, הנוגעים במושג הבאר גם דרך צליל ומילה. בחלל הפנימי של הבאר תתוכנן תאורה מיוחדת, אשר תוכל להיות מופעלת בלילות. העלאת המים מן הבאר והשתייה יהיו חלק מהתהליך כולו. הבאר נבחרה להיות ממוקמת בקצה המערבי של השדה, סמוך לגבול החלקה. סביר להניח, כי מיקומה יידע את עצמו לאלה המצויים בסביבה, אולם שילובה בפני הקרקע הוא מוצנע. המשטח שסביב הבאר יהיה בנוי מאבן מקומרת שפניה אינם סימטריים, כגבעה קטנה. במרכז האבן יהיה פתח צר המאפשר מבט אל תוך הבאר, אולם אינו מאפשר שאיבת מים. אדם יוכל לשבת על המשטח, לשכב או לעמוד עליו, לשמוע את הקולות העולים ממנו, ולראות בלילות את עומקו, מואר קלות. הסטת האבן מעל פי הבאר תוכל להיעשות רק על ידי מספר רב של אנשים, כאשר יתחברו יחד חכמה, כוונת לב ורצון משותפים.
הקמת הבאר: מעשה הקמת הבאר אמור להיות מעשה של אוכלוסיות אשר קיים ביניהן מתח שמוצאו במקום. כהקדמה לבניית הבאר בפועל (במידה והפרוייקט אכן יוכל לבוא לידי הגשמתו) יתקיימו מפגשים אשר יימנעו מדיון ישיר ביריבות, וינסו לפתח את מושג הבאר, דרך קריאה ודיון במקורות התרבותיים של כל האוכלוסיות אשר תהיינה מעורבות בפועל בהקמה. אפשר שהחיבור המשותף לעומק הרעיוני יוכל להחיות בתודעת השותפים לעשייה זיכרון של שלום ויכולת להשיב דברים למקומם.

Powered by POENTA - leading e-business solutions    All Rights Reserved to The Adi Foundation    Copyright © 2006