אודות עדי ז'ל
 
הרשמה לתחרות
 
קרן עדי
 
פרס עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב
 
תערוכות
 
פרסומים
 
פרוייקטים נוספים
 
צור קשר
 
חדשות
 
עמוד הבית    English
 
ליאורה טרגן
פרטים על היצירה

שם היצירה: שמלת כלה
שנת היצירה: 2001
ממדי היצירה: 1.60 מ'
חומרים: אריג משי, דיו וכסף

הצהרת האמן

שמלת הכלה נלבשת על פי רוב פעם אחת בחיי אישה יהודיה, והיא עוברת מדור לדור. שמלה זו מייצגת ביצירתי את הדמות החרדית על ידי טשטוש גבולות ועל ידי הטמעת אלמנטים מעולם האישה והגבר החרדיים. הבגד מציב גבולות בין הלובש לסביבה. הוא חומה, לעיתים מבוצרת, על אחת כמה וכמה בעולם החרדי, שבו תפקידו גם להסתיר את אברי הגוף. הבגד מסמן גם שייכות לזרם מסוים ובידול קבוצתי של המיעוט בתוך סביבתו. הבגד החרדי משמש גם כמצפון אישי/קבוצתי, העוזר לפרט ללכת בדרך שבה בחר ולא להגיע למעשים שאינם הולמים חיים דתיים לפי הבנתו. השמלה הלבנה, המייצגת את טוהר וקדושת הנישואים, מוכתמת על ידי סימני החיים, באזורים הקשורים לפעילות היומיומית כגון הרגליים וידיים, לעומת אזור הראש, העולם הרוחני, שם הלובן בוהק. השימוש בסימבוליות של הלבן והשחור מאחד בזמן את החיים והמוות, את העצב והשמחה, את הרוחני והגשמי, את ירושלים של מעלה וירושלים של מטה. שמלת הכלה עשויה מטאפט משי לבן, בד בעל איכויות של נייר. הבד נצבע בעלי תה יסמין, על מנת לרככו ולהעניק לו מראה מיושן. צביעה נוספת בדיו שחורה החזירה לו את תכונת הנייריות במקומות הצבועים. הצביעה אינה אחידה אלא הדרגתית ומעבירה תחושה של שימוש חוזר ונשנה, של יושן ושל מגע בין דורות. הבחירה בדיו שחורה מבקשת להדגיש את חשיבות התורה הכתובה, את האות והדפוס ביהדות. הצללית מושפעת מאופנת הנשים של סוף המאה הי"ח באירופה: צללית הדוקה במותן וקפלונים באזור האחורי. החתכים בשמלה מקורם בתכריכים היהודיים, של גברים ושל נשים כאחד, הנלבשים בכל מאורע וטקס המסמלים התחלה וסוף, כגון המוות והנישואים. שני חתכי החזה והמותן הנמוכה לקוחים מן הקיטל הגברי, בעוד שהחיתוכים המרובעים באזור המותנים והגב מקורם בטלית הקטן. השרוולים טבולים בשחור, כמו שרווליו המוכתמים של עובד דפוס. הסרטים השחורים הם שילוב בין רצועות העור של התפילין לסרטי הטלית. הקרסים והטבעות עשויים כסף, משום שזה חומר צנוע, שאינו נוצץ, היאה לחתונה יהודית. הקרסים הוכנו במיוחד עבור השמלה והם גדולים מן הקרסים הנמצאים בשימוש רגיל. הטבעות מלופפות רצועות עור בדומה לתפילין. הצווארון הוא בגזרה המאפיינת את המאה הי"ח, והכפתור הישן לקוח מציפה של שמיכה שנקנתה בשוק הפשפשים. מאחזי השוקיים לקוחים במקורם ממחזיקי גרביים שבלבוש הגברי, עשויים מסרטי גומי של חזיות המהווים אזכור נוסף לליפוף התפילין. הרגליים הופכות לחלק בלתי נפרד מן הבגד. רוב השמלה נתפרה ביד בסגנון מיושן ואף הורחבה במקומות הצרים, אות להעברת הבגד מדור לדור.

Powered by POENTA - leading e-business solutions    All Rights Reserved to The Adi Foundation    Copyright © 2006