אודות עדי ז'ל
 
הרשמה לתחרות
 
קרן עדי
 
פרס עדי להבעה יהודית באמנות ובעיצוב
 
תערוכות
 
פרסומים
 
פרוייקטים נוספים
 
צור קשר
 
חדשות
 
עמוד הבית    English
 
שלומית גרנט-פלדור
פרטים על היצירה

שם היצירה: ברוך אתה אלהינו מלך העולם שלא עשני אישה
שנת היצירה: 2000
ממדי היצירה: גובה 100 ס"מ, רוחב 35 ס"מ, אורך 250 ס"מ
חומרים: עץ, מתכת, חוטי כותנה, ממחטות בד, מגהץ מתכת, אצבעון

הצהרת האמן

הטקסט שרקמתי על כל אחת מן הממחטות שבמיצב לקוח מברכות השחר שבראש תפילת שחרית, מן המסורת היהודית – שהיא במידה רבה נקודת מוצא עבורי. בחינת היהדות, גבולותיה, וגבולותיי שלי בתוכה ומחוץ לה היא חלק חשוב מן העבודה ומן התהליך שקדם לה, אך במיצב זה אני מנסה לבחון גם "קדושות" אחרות – חברתיות ואמנותיות, ולבדוק מה אנו בוחרים להפוך למסורת. בחרתי בפעולת הגיהוץ כמייצגת עבודה נשית מסורתית ועמלנות (העמלנות מזוהה גם היא עם הנשיות, והיא מופיעה בפעולות רבות המוגדרות כ"נשיות"). גם עבודת הרקמה, החוזרת על עצמה שוב ושוב על מספר רב של ממחטות, המגוהצות לאחר מכן אחת לאחת, מקופלות בקפידה ומסודרות בערמות - נועדה להמחיש אותה עמלנות, על סף ההגזמה והאובססיביות; ההגזמה מומחשת לא רק על ידי הריבוי, אלא גם על ידי העיוות שבמימדיו של קרש הגיהוץ, אובייקט ביתי שימושי – הארכתו והפיכתו לסרט נע של עבודה סיזיפית. האבסורד במעגל שנוצר בדרך זו – אישה הרוקמת טקסט אנטי-נשי (ובעצם כך מגיעה לביטולה העצמי) עבור גבר, על ממחטה האופיינית לשימוש גברי, אשר תכובס, תגוהץ, ותקופל שוב ושוב בידי אישה – בא להעצים את המתח ולעורר שאלות לגבי המסורת שממנה נלקח הטקסט, לגבי החברה האומרת אותו בכל בוקר, ולגבי הרוקמת המצויה בתוך אותה חברה ומסורת, ובו זמנית מנסה לעמוד מולן. העבודה לא הוצגה במקום או בהקשר דתי, אלא במקום שאת הקדושה בו תופסת האמנות. בכך הועלו שאלות גם מתחום זה: האם לרקמה יכול להיות מעמד זהה לזה של עשייה בשיש, בברונזה, או בצבע שמן, או שמא היא נותרת בגדר אוּמנות? האם סוג זה של אמירה "שקטה" – נשית, אם תרצו – מסוגל להבעה בעלת עוצמה זהה? והאם אומנות ומסורת הינם "כלים" אמנותיים לגיטימיים? כאדם דתי, כאישה וכאמנית, מעסיקות אותי רבות שאלות בדבר מעמדה של האישה ביהדות ככלל ובחברה הדתית בפרט, ובדבר מקומן של מסורת ונשיות בעולם האמנות. את הביקורת שלי ואת שאלותיי בחרתי להביע דווקא על ידי שימוש בדברים המעוררים את הקושי בכל אחד מן התחומים: קטע התפילה, עבודת הגיהוץ והרקמה. בכך אני מערערת (בלשון המעטה, מתוך ולא בהתנערות, על הדיכוטומיה שלכאורה שבין התחומים – לכולם אני מתייחסת יחד כמכלול, ובכך בוחנת גם את גבולות האמנות וגם את גבולות ה"קדושה".

Powered by POENTA - leading e-business solutions    All Rights Reserved to The Adi Foundation    Copyright © 2006